‫מעגלון - פסיכופריחה - התקף פסיכוטי - פסיכוזה‬

‫רונן דוד במשפחה 10 בערוץ 10‬

‫ronen‬ — Fri, 09 Mar 2012 17:12:17 +0000

משפחה 10 – עם רונן דוד

בתאריך 4.3.2012 הופיעה רונן דוד בתוכנית "משפחה 10" בערוץ 10. לצפייה בקטע המשודר לחץ כאן

רונן דוד בתוכנית – משפחה 10, בערוץ 10

מאמרים באותו נושא:

‫ארגונים‬

‫ronen‬ — Thu, 23 Feb 2012 08:40:34 +0000

ארגונים ועמותות בתחום בריאות הנפש

ארגונים נותני שרותים

אנוש

העמותה הישראלית לבריאות הנפש, שנוסדה בשנת 1978 על ידי קבוצת משפחות, מתנדבים ואנשי מקצוע. העמותה שמה לה למטרה לקדם את נושא בריאות הנפש של הפרט ושל המשפחה ולשקם את נכי הנפש בקהילה בתחומי החברה, התעסוקה והדיור. בעמותת אנוש מופעלים שירותים בתחומים השונים, בתהליך שמטרתו לשפר את היכולות התפקודיות הנובעות מהתמודדות עם נכות נפשית, על מנת להגיע לרמה האופטימלית של תפקוד עצמאיבקהילה, הכרה עצמית והחלמה. בעמותה מופעלים שירותי שיקום בכל תחומי החיים: החברתי, התעסוקתי, דיור מוגן, הוסטלים, חונכות, השמה תעסוקתית וייעוץ למשפחות..

ער"ן

הוא שירות הומניטרי המציע עזרה נפשית בטלפון 1201, 24 שעות ביממה. העזרה ניתנת על ידיי כאלף מתנדבי ער"ן, הפרוסים בעשרה מרכזים ברחבי הארץ. השירות ניתן כיום בשפות עברית, אנגלית, רוסית ואמהרית. שירות ער"ן הוקם בירושלים בשנת 1971

נפש אומן

מטרותיה העיקריות של העמותה הן לאפשר לבני אדם המתמודדים עם בעיות נפשיות ו/או פגיעות נפשיות ו/או מחלות נפשיות להתפתח מבחינה אמנותית ורוחנית, ולשלב ולמזג אוכלוסייה זו עם כלל הקהילה באמצעות פעילויות משותפות

ארגונים מסנגרים

מל"מ – מתמודדים למען מתמודדים

בשנת 1994 ייסד צביאל רופא את "התמודדות" – ארגון הסנגור הראשון בישראל. לאחר שהעמותה התפרקה הקים צביאל רופא בשנת 2003 את ארגון מל"מ, ממשיך דרכה של "התמודדות". מל"מ הוא גוף התנדבותי של נפגעי נפש למען מאבק על זכויות ותדמית. אלה הן מטרותיו: א. מלחמה בסטיגמה

ב. ייזום חקיקה חדשה ושינוי חקיקה קיימת

ג. פיקוח ובקרה על מערכת בריאות הנפש בישראל

ד. מאבק חברתי ומשפטי להשגת זכויות ולמימושן בשטח

ה. ייצוג נפגעי הנפש

העמותה למען מאבק בתקיפה פסיכיאטרית

הוקמה על ידי חגי אביאל. העמותה הינה ארגון זכויות אדם בתחום הפסיכיאטריה, המתנגד לכפייה בתחום זה. זהו גוף פוליטי בלתי תלוי, בעל דעה עצמאית, המייצג "כלואים פסיכיאטריים", כלשונו. להלן ציטוט: "העמותה היא גוף המיישם אידיאולוגיה פוליטית הפועלת לביטול הכפייה הפסיכיאטרית ברוח עקרונות היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית".

עוצמה

מייצגת את משפחות נפגעי הנפש ברמה אזורית וארצית. העמותה נאבקת מול/עם הרשויות, הציבור וגורמי הטיפול והשיקום נגד קיפוח, הזנחה, בידוד והרחקה של מחלות הנפש ממחלות הגוף, ולמען יישום הולם של חוק שיקום נכי נפש בקהילה.

בחברה טובה

עמותת "בחברה טובה – רואים מעבר" החלה לפעול ב-2005 בראשות אמיר טל. עמותה זו היא חלק מאגף הסטיגמה בארגון הפסיכיאטרים העולמי ומקיימת קשר שוטף עם החוקרים המובילים בארץ ובעולם בתחום הסטיגמה. חזון העמותה הוא להביא לשינוי חברתי ביחס ובהתנהגות של הציבור כלפי אנשים המתמודדים עם מוגבלות בכלל ומוגבלות פסיכיאטרית בפרט.

מאמרים באותו נושא:

‫אשפוז כפוי – טראומה נפשית‬

‫ronen‬ — Wed, 26 Oct 2011 09:23:51 +0000

אשפוז כפוי – טראומה נפשית

כמי שחווה על גופו התקף פסיכוטי כתוצאה משירות מילואים מבצעי באזור יהודה ושומרון – ובעקבותיו אשפוזים חוזרים ונשנים בבתי חולים פסיכיאטריים, ניסיתי למנות את אותם גורמים שעלולים לגרום להפרעת דחק בתר חבלתית המכונה גם פוסט טראומה או להפרעות נפשיות אחרות הנגרמות גם כתוצאה מאשפוזים חוזרים ונשנים בבתי חולים פסיכיאטריים בארצנו. כל גורם בפניי עצמו בכלל וכל הגורמים גם יחד בפרט, יכולים ועלולים לגרום להפרעות נפשיות כאלה שיוותרו לאחר תום אירוע טראומטי כלשהו, כמו התקף פסיכוטי ו/או אשפוז בבית חולים במחלקה סגורה.

הגורמים העלולים לגרום להופעת הפרעה נפשית כזו או אחרת בעקבות תנאים קשים בבתי חולים וכן כתוצאה מאשפוז פסיכיאטרי במחלקה סגורה הם:

לחץ ומתח – תחושות לחץ ומתח מתמשכים עלולים להיווצר כחלק מעצם הפעילות הקרבית והמבצעית בהם שותף החייל וגם כחלק מתנאי האשפוז הלא ברורים בהם הוא נתון. תחושת אי הוודאות בה נתון החולה יכולה אף היא לגרום למתח ולחץ נוספים.

ידוע ששינה היא חלק בלתי נפרד וחיוני בחייו הבוגרים של האדם והיעדר שינה או נוכחותה של שינה שטחית ולא עמוקה, עלולים לגרום להופעת הפרעות נפשיות כאלה או אחרות. מכאן שעייפות מתמשכת והיעדר שינה רציפה לאורך זמן עלולים אף הם לגרום להפרעות נפשיות.

היחס העוין והאיום המתמשכים אותם מקבל החולה בעת אשפוזו עלולים אף הם לאורך זמן לגרום להופעת הפרעות נפשיות. תנאים לא נוחים ותזונה לא מאוזנת עלולים אף הם לאורך זמן לגרום להופעת הפרעות נפשיות בצירוף גורמים נוספים.

הינתקות מהסביבה הטבעית בה חי החולה, הינתקות לאורך זמן רב מאד מביתו, ממשפחתו, מחבריו, משכניו גם בעת האשפוז בבית החולים, גורמים לתסכול ולמצב של בדידות וחיים קשים ללא יכולת ליצור קשר עימם לאורך זמן רב. כמו כן החולה נמצא במסגרת לא ברורה כאשר לא ברור לו מעמדו בקרב החברה בה הוא נמצא, המסגרת ויחסי הכוחות בינו לבין חבריו והצוות הרפואי בבית החולים לא ברורים.

מסגרת הזמן לא ברורה, החולה מאבד תחושת זמן, יום אחד דומה למשנהו ומשך האשפוז גורם לאיבוד תחושת זמן בו החולה כבר לא יודע כמה זמן הוא נתון בתנאים הללו. עם הזמן מאבד החולה גם את תחושת ההתמצאות, הוא לא יודע ולא מבין היכן הוא נמצא ועבורו אותו מיקום, הקולות אותם הוא שומע מן החוץ, הריחות אליהם הוא מתרגל הופכים לנקודת לחץ נוספת בתנאי אשפוזו.

עצם העובדה שהחולה נמצא לבדו, ללא אף חבר או מכר, הבדידות בתנאי האשפוז היא איומה, אין קשר עם הבית, לא טלוויזיה, לא תמונות, לא מכתבים ובעצם הדמיון והזיכרון הופכים להיות תחליף חיוני ויקר מציאות, ולו רק על מנת שלא להיוותר לבד. עם הזמן גם הזיכרון והדמיון מתעמעמים והופכים להיות רחוקים בזמן ובמרחק, ככל שהאשפוז יותר ממושך.

תנאי אשפוז קשים ותנאים פיזיים קשים בהם נתון החולה עם תנאים סניטאריים קשים, אי יכולת לבצע את הצרכים הבסיסיים בתנאים נוחים. המיטה עליו ישן החולה מהווה את כל עולמו האישי, וכל רכושו נתון בתוך ארונית פרוצה לכל דכפין. על מנת להתקלח על החולה לחלוק מקלחת בודדת עם מאושפזים רבים, ללא יכולת לתלות את בגדיו כראוי וללא יכולת להתנגב באופן נורמאלי עם מגבת ראויה. שעות הרחצה ספורות ביום ותחת פיקוח הצוות הרפואי כאשר ביתר שעות היום, המקלחת סגורה ולא ניתן להתקלח בה, כמו גם להתגלח בחופשיות. גורמים אלה – אף הם יכולים לגרום לאותה טראומה.

תחושה של שעמום וחוסר מעש לאורך זמן רב גורמים אף הם למחשבות לנדוד ולהתעסקות במחשבות נודדות קשות מנשוא. במצב כזה הדמיון נכנס לפעולה ומהווה בעצם תחליף לעולם האמיתי בו נתון החולה.

כאבי שיניים שאינן מטופלות, או שמטופלות בדרך אחת בלבד – עקירתן. חוסר במשקפיים למי שנזקק להם על מנת לראות, אי יכולת להשתמש בחגורה להצרת המכנסיים ובשרוכים לנעליים, מפריעים מאד את שלוותו של החולה בתוך המעין כלא בו הוא נתון (המחלקה הסגורה בבית החולים הפסיכיאטרי) ומקשים עוד יותר את תנאי האשפוז.

סדר יום הכולל תנועה בין אזור החדרים לחלקים אחרים במחלקה הסגורה, הכול בהתאם לתנועת המנקות ונעילת החדרים במשך שעות היום כתוצאה מכך, אי יכולת לנוח במיטות, שעות החצר הקצובות והתנועה במחלקה כמו עדר של כבשים מאזור לאזור ללא פרטיות כלשהי.

תנאים של פחד ועוינות אותם חש החולה מאת הצוות הרפואי ולאורך זמן, רק מקהים את חושיו וגורמים לו לאבד את תחושת ערך החיים אותם הוא חי. אי הוודאות לגביי הצוות הרפואי וחוסר הידיעה מאין תבוא לו הצרה, כמו גם היעדר הפרטיות והצפייה במעשיו משך 24 שעות ביממה, גורמים לו לתחושה של פרנויה ופחד ממה שעתיד לבוא.

מניפולציות רגשיות ונפשיות גורמים אף הם להופעתן של הפרעות כאלה או אחרות כאשר לא ברור כלל מה נכון ומה לא נכון, עלולים לגרום לחולה לתחושות תסכול ואכזבה מתמשכים. הטיפול הרפואי הפולשני הכולל זריקות, כדורים, אינפוזיות עם תרופות שונות ומשונות גם כעונשים עבור התנהגויות של החולה אשר חורגות מן הנורמה ולא כחלק מטיפול רפואי מסודר ומתוכנן.

איבוד הקשר עם הבית והסביבה התומכת גורמים אף הם לתחושות קשות מאד של תסכול, געגועים ובמקרים קיצוניים לתחושות קשות של חוסר טעם בחיים וברצון לחיות.

אי הידיעה מה יילד יום ומה יביא באמתחתו, חוסר וודאות לגביי כל יום ביומו למשך עוד יום ועוד יום, שבוע ועוד שבוע, יכולים אף הם לגרום להופעתן של הפרעות נפשיות כאלה או אחרות.

ככל שהזמן עובר כך גם התקווה מתחילה להתפוגג. הייאוש משתלט, ההרגשה כאילו ננטשת גוברת והולכת במיוחד לאור המניפולציות והמידע השקרי שמספרים הצוות הרפואי לאדם המוחזק תחת חסותם. מסגרת הזמן לא ברורה כמו גם משך האשפוז הצפוי לחולה. המידע נשמר בסוד ולא משותף עם החולה בדרך כלל.

גם אם מדובר באדם חזק מאד נפשית, מספיקה הימצאותם של חלק מהגורמים אותם מניתי על מנת לגרום להופעתן של הפרעות נפשיות, לאחר האשפוז ובהמשך החיים. חווית האשפוז הינה טראומטית עבור כל אדם לכן, יש צורך לתת לאדם את הזמן ואת הכלים הפסיכולוגיים על מנת להתמודד עם אותן ההפרעות למשך שארית חייו.

בתום האשפוז יוצא החולה מבית החולים כאשר הוא שבור אך עם פתח לתקווה והתחלה חדשה, עם תרופות המתאימות לו למרות שלפעמים המינון גבוה מאד. אט-אט ישוב החולה למינון תרופות מתאים ויחל את דרכו הארוכה והאופטימית במסגרות השיקום והתמיכה מחוץ לכותלי בית החולים.

אלטרנטיבה לשיטת האשפוז הקיימת בישראל יכולה להיות מה שנקרא אשפוז בית או טיפול בקהילה. במסגרת הטיפול בקהילה, שומרים על קשר עם פסיכיאטר המטפל בקהילה, ובהגיע היום בו יש צורך לתת מענה טיפולי דחוף במקרה והמתמודד מקבל התקף כזה או אחר, מזמנים את הרופא שמכיר את המטופל. אותו רופא נותן למטופל זריקה מתאימה עם המשך טיפול תרופתי ומעקב צמוד, עד שמגיעים למצב בו חולף ההתקף. כמובן ששיטת הטיפול במסגרת הבית הינה אלטרנטיבה מועילה רק לאותם מתמודדים שאינם מסוכנים לעצמם ו/או לסביבתם. בכל מקרה אותה שיטה לא מתאימה לכל המטופלים וכנראה שאין מנוס משיפור היחס והתנאים בבתי החולים הפסיכיאטריים הקיימים היום במדינת ישראל. כל עוד לא ישתפרו התנאים, כנראה שלא תהייה אלטרנטיבה נוספת.

בדיקה עדכון הפוסט

מאמרים באותו נושא:

‫סיפור מסע – סיפור קצר‬

‫ronen‬ — Sun, 29 May 2011 11:09:47 +0000

סיפור מסע / רונן דוד, 3.5.2011

עמוס הגיע ברכבת לתל אביב והתכוון לרדת בתחנה הקרובה. בהגיעו לתחנת תל אביב מרכז, לקח את תיק הגב הכבד, השתדל שלא לפגוע באנשים היושבים לצד המעבר ויצא החוצה. מספר דקות לאחר מכן, התקרבה אליו המונית התורנית. הסדרן פתח עבורו את הדלת הקדמית ועמוס הציץ פנימה לתוכה
"לבן גוריון ?", שאל.
"אין בעיה, רק את התיק תזרוק מאחור" סימן לו הנהג בידו לכיוון המושב האחורי.
עמוס הכניס את התיק לתוך המונית והתיישב לצידו של הנהג "תשעים שקל או להפעיל מונה ?"
"נראה לי שאתה כבר יודע שבמונה הנסיעה תעלה יותר, שיהיה תשעים שקל, סגרנו. תגיד, אתה יודע אולי למה אין היום רכבת עד נתב"ג ?"
"מה ששמעתי זה שהקטע הזה מתל אביב לנתב"ג בשיפוצים היום. בכלל בזמן האחרון נראה שהרכבת יותר בשיפוצים מאשר נוסעת." אמר הנהג תוך כדיי שהוא סוקר את הנוסע לצידו וממשיך בשיחה, "אז לאן אתה טס ?" הציץ הנהג במראה וסימן בסנטרו לעבר תיקו הגדול של עמוס.
"אתה שואל בגלל התיק ?, מה יש ?, אסור לאנשים בגילי לצאת לטיול תרמילאים ?" אמר עמוס תוך כדיי שהוא פותח את החלון לרווחה.
"מותר, בטח מותר, סליחה שאני חי. אז בכל זאת לאן ?"
"אני טס לדרום אמריקה, לפרו. יש שם אתר עתיק של האינקה שנקרא מאצ'ו פיצ'ו. שמעת עליו ?"
"עכשיו אני שומע בפעם הראשונה, מה איבדת שם ?"
"זה בסדר, אתה לא היחיד. זו עיר עתיקה השייכת לתרבות האינקה. היא התגלתה בתחילת המאה הקודמת על ידיי חוקר קולומביאני. היא שוכנת כ-70 ק"מ מקוסקו שבפרו."אמר עמוס תוך כדיי שהוא שולף את ארנקו לוודא שיש לו מספיק מזומנים לנסיעה והמשיך בהסבר, "על קוסקו שמעת ?".
"גם לא, אבל אני לא מרגיש שפספסתי משהו. תגיד מה פתאום אדם בגילך יוצר עכשיו לטיול שכזה ?"
"אני יוצא לטיול של שבועיים בלבד. תכננתי את היציאה הזו לפחות עשר שנים. מספרים שאם נמצאים בנקודה מאד מסוימת הצופה לתוך העיר בשעת הזריחה ביום הארוך ביותר בשנה, קרן האור הראשונה, תאיר בדיוק את הנקודה בה ממוקם מטמון עתיק."
"ומתי יוצא אותו יום ארוך ?" אמר הנהג תוך כדיי שהוא מוציא את ידו ומניחה על עדן החלון.
"בדיוק בעוד שבוע, בעשרים ואחת ביוני. והשנה במיוחד יש יותר סיכוי שהקרן תצביע על המקום המדויק כי השנה היא 2012 ולפי התרבויות העתיקות בדרום אמריקה, מדובר ביום האחרון המתוכנן בלוחות השנה. אתה מבין" המשיך עמוס להסביר לנהג המתעניין "בדיוק בתאריך הזה יתמקמו כוכבי הלכת של מערכת השמש בקו אחד וכוח המשיכה ביניהם עלול לגרום לקטסטרופות, אבל גם לקרן האור להתמקם בנקודה הספציפית כמו שהסברתי לך"
"אל תיעלב, אבל זו נראית לי הרפתקה שמתאימה לבחורים אחריי צבא ולא לאנשים שנראים כמו ההורים של אותם מטיילים. בן כמה אתה בכלל ?"
"אני לא נעלב, גם אשתי אומרת את אותו הדבר עליי, אתה צודק, יש לי שתי בנות אחריי צבא" חייך עמוס והחל לשחק בידו עם משב הרוח בחלון, מצייר מעין גלים באמצעות כוח העילוי של הרוח.
"מי פנוי באלנבי" נשמע לפתע מתוך מכשיר הקשר שקטע את שיחתם. הנהג הושיט את ידו לעבר כפתור הווליום והחליש את הקולות הנשמעים מתוך המכשיר. "נשמע מעניין. אני הייתי נוסע במקומך לתאילנד לחפש בחורות צעירות ומספר לאשתי שאני נוסע ל-איך קראת למקום קוקצ'ו פינצ'ו ?"
שניהם פצחו בצחוק מתגלגל "מאצ'ו פיצ'ו" ענה עמוס והמשיך תוך כדיי שהוא צוחק "אני לא מאלה, אני לא מחפש ולא חסרים לי סיפוקים. טוב לי עם האישה שלי"
"אין סתירה אחי. מותר לנשנש לפעמים, לא חייבים ארוחה מלאה תמיד" אמר הנהג והפעיל את מקלט הרדיו. "בא לך קצת מוזיקה ?" אמר תוך שהוא מחליף בין התחנות במקלט "מה אתה מעדיף, מוזיקה עברית או גלגל"ץ ?"
"ממש לא משנה לי, אני אוהב הכול" ענה עמוס.
"בויינה אתה בן אדם סגור. תפתח קצת לחיים, תלמד שאפשר ליהנות מכל העולמות" אמר הנהג כשברקע נשמע שירו של אייל גולן. "ותזכור מה שחיימק'ה אומר לך, אפשר גם לנשנש אחי".
"אני לא מנשנש לא חטיפים ולא בחורות, תודה לאל זה לא חסר לי בחיים".
"טוב, הנה אנחנו כבר מגיעים לנמל התעופה, תעשה חיים בכל אופן".

מאמרים באותו נושא:

‫חבר מועדון‬

‫ronen‬ — Mon, 07 Feb 2011 08:58:49 +0000

חבר מועדון – סיפור קצר מאת רונן דוד

"יש מישהו בדלת" הזדקפתי ממקומי וקראתי לאשתי, "כנראה שהמשלוח הגיע" אמרתי לה וניגשתי בעצמי לדלת.

"לקח להם הרבה זמן" אמרה זוגתי בטון כועס מכיוון חדר השינה, תוך כדיי שהיא צופה בתוכנית האהובה עליה במסך הטלוויזיה.

ניגשתי לדלת, פתחתי את הסוגר העליון וסובבתי את המפתח לביטול הנעילה. מולי עמדה ערימת ארגזים עמוסים בכל טוב, מאחוריהם הציץ השליח שכל גובהו היה כמעט זהה לגובה ערימת הארגזים "אהלן וסהלן, הבאתי לכם את המשלוח".

"אתה יכול להניח אותם כאן מול המקרר" והצבעתי לעבר הפינה הפנויה שמול המקרר. הכנסתי את היד לכיס והוצאתי מתוכו מטבע של עשרה שקלים "זה בשבילך." אמרתי והגשתי לו את המטבע.

"תודה לך סעידי, שיהיה לך המשך ערב נעים"

"תודה גם לך" עניתי וסגרתי את הדלת אחריו.

ניגשתי לערימת הארגזים והתחלתי לפרוק את תכולתם. פתאום חשכו עיניי "מה זה ?, מאיפה הגיעו לכאן כרעיים של עוף ?, והשוגי ?, שקדי מרק ?" אמרתי בפליאה לאשתי שבינתיים יצאה מהחדר ונטשה את מסך הטלוויזיה לטובתי.

"מה הדברים האלה עושים כאן ?, אני לא זוכרת שרשמתי לך אותם ברשימת קניות" אמרה וניגשה לארגז השני בערימה.

"אין לי מושג, נראה לי שהתבלבלו במשלוחים. איפה החשבונית ? אני רוצה להתקשר אליהם לברר את פשר הטעות". ניגשתי לטלפון ונטלתי את החשבונית שהייתה מצורפת לאחד הארגזים. "תראי מה זה, קניות אחרות לגמרי ממה שביקשת ממני ברשימה."

"תתקשר אליהם ותברר מה קרה, אני לא מבינה למה טעו".

על הרשימה היה מספר הטלפון של סניף השופרסל. ניגשתי לטלפון וחייגתי. מעברו השני של הקו ענתה הגברת "שופרסל שלום",

"שלום, מדבר נחום בן דוד. עשיתי אצלכם קניות לפניי כמה שעות ושלחתם אליי משלוח אחר לגמרי ממה שקניתי. רציתי לברר מה קרה ואיפה המשלוח המקורי שלי"

"מה שמך ?"

"נחום בן דוד"

תעודת זהות בבקשה ?"

"אפס שתיים שבע אחת תשע שתיים שבע אחת שלוש" עניתי בקוצר רוח תוך כדיי התבוננות לעבר אשתי.

"אני רואה שהמשלוח כאן הוא על שם נועה בן דוד"

"סליחה ?, נועה בן דוד היא גרושתי"

"לא הבנתי, הריי חבר המועדון שלך הוא על שמה, למה אתה מתכוון ?"

"אני חושב שהבנתי מה הבעיה. זו הפעם האלף שאני מנסה לבקש מכם שתתנו לי עצמאות. התגרשתי ממנה, אנחנו כבר לא בני זוג"

"מצטערת אדוני, אני לא יכולה לעזור לך בעניין. החברות היא על שם שניכם. אני בודקת ורואה שגם היא ערכה כאן קניות שעה לפנייך. המשלוח שלה הגיע אלייך ושלך הגיע אליה. מיד אני שולחת שליח שיתקן את כל הבעיה. הוא ייקח ממך אליה ויביא ממנה אלייך. להבא אנא ציין את הכתובת העדכנית בבקשה."

"אבל שוב אני אומר" עניתי הפעם בתקיפות בקול כועס "אני רוצה כרטיס חבר נפרד, התגרשתי ממנה לפניי עשר שנים, היא כבר לא זוגתי."

"מצטערת אדוני, תצטרך לשלוח מכתב, אני לא אוכל לעזור לך בקטע הזה".

"שלחתי מכתבים כבר כמה פעמים ושום דבר לא יצא מזה" אמרתי ואיבדתי את סבלנות.

"טוב, אני חייבת לסיים, צריכים אותי פה, להתראות…" וכך נשמעה טריקת טלפון מהעבר השני. אני נותרתי עם ארבעת הארגזים של נועה בלי יכולת לשנות את גורלי.

"תראי מה זה, שנינו חברים בשופרסל, צוברים נקודות ומבצעים על אותו כרטיס בזמן שאנחנו בכלל לא בקשר. הדואר שלה מגיע אליי וכנראה שהדואר שלי מגיע אליה"

"מסתבר שיותר פשוט להתגרש ברבנות מאשר להתגרש בשופרסל" אמרה אשתי עם חיוך על שפתיה.

מאמרים באותו נושא:

‫קפה הפוך – סיפור קצר‬

‫ronen‬ — Tue, 25 Jan 2011 12:17:58 +0000

קפה הפוך – רונן דוד

"אמא, אמא – אבא כותב בפייסבוק שמישהי בשם רחל הדר, תזמין לו משטרה אם הוא לא ייצא מחדרה של המנהלת"

מירית הושיטה את ידה לדיבורית במכונית בזמן שהן עשו את דרכן לכיוון ביתם, וחייגה בזריזות את מספר הטלפון של בעלה. הטלפון צלצל ומעברו השני נשמע קולו של עמוס "האלו, כן מירית ?"

"נינה אומרת שאתה כותב בפייסבוק על מישהי שרוצה להזמין לך משטרה. איפה אתה נמצא ?"

"אל תדאגי, הכול בשליטה. המנהלת לא נמצאת והם רוצים להזמין לי משטרה. לא עשיתי כלום." ענה עמוס מעברו השני של הקו "אני בסך הכול יושב על כסא האורחים בחדר המנהלת של סניף הבינלאומי ומחכה שיתנו לי פתרון"

"אל תעשה שום דבר. תעשה לי טובה ותצא משם עכשיו, אנחנו בדרך אלייך" אמרה תוך כדיי שהיא פונה שמאלה ברמזור לכיוון מרכז העיר במקום לפנות ימינה לכיוון ביתם.

"אני לא יוצא כל עוד לא מבטלים לי את המשכנתא ומחזירים לי את מה שמגיע לי".

מירית נזכרה שעמוס הודיע לה בבוקר שהוא מתכוון לסור לסניף הבנק שלו על מנת לבטל את הפיקדון בו מוחזקת המשכנתא שלו ולקבל בחזרה את יתרת הכסף המופקד ושמגיע לו, לאחר ביטולה. היא המשיכה לשוחח איתו תוך כדיי שהיא מתמרנת את רכבה בחנייה אליה הגיע בדקות אלה "אבל הבטחת לי שלא תעשה שום צעד פזיז, מה קרה לך ?"

"הודיעו שיש מחר שביתה, ואם לא אקבל את המגיע לי עוד היום, נצטרך לחכות להם מספר שבועות עד שתעבור השביתה. יאללה אני מנתק, את מפריעה לי לכתוב באפליקציית הפייסבוק שלי בנייד, ביי".

"חכה חכה, אל תנתק" אמרה מירית ושמה לב שהיא בעצם מדברת לעצמה. מעברו השני של הקו נשמעו רק צפצופים קצרים ומהירים שהעידו על כך שהשיחה התנתקה.

מירית וביתה בת ה-12 יצאו מן הרכב במהירות והתקדמו לעבר סניף הבנק הבינלאומי בעיר. הן חלפו במהירות על פניי השומר בפתח. כשנכנסו לתוך הסניף שמו לב שכל הלקוחות בפנים עסוקים בענייניהם ואין שום זכר למשהו יוצא דופן המתרחש בתוכו. תוך כדיי שהן חולפות על פניי העמדות הפנימיות של הבנקאים, הבחינה מירית בחדר המנהלת בקצה השני של האולם.

"הנה אבא" אמרה הבת שהלכה ראשונה כאשר הבחינה בדמות היושבת בתוך משרד בקצה השני של הסניף. עמוס ישב על כסא האורחים בחדר המנהלת כשבידו מכשיר הטלפון הנייד. הוא הקליד כל העת על גביי המקלדת במכשירו ועדכן את שורת הסטאטוס שלו בפייסבוק כל העת.

"עמוס, אפשר לדעת מה אתה עושה בדיוק ?"

"הכול בשליטה" הוא ענה בקול רגוע, אם כי מעט רועד "אני מחכה שיתנו לי את מה שמגיע לי. המנהלת לא נמצאת והם טוענים שאין עם מי לדבר כי הפקידה של המשכנתאות לא נמצאת היום."

"מזל שנינה שמה לב להודעות שלך בפייסבוק, אחרת מי יודע מה היה קורה" התריסה כלפיו בקול זועף אשתו.

"את רואה שלא קרה כלום, אני בסך הכול יושב כאן ומעדכן את הסטאטוס שלי דרך מכשיר הפלאפון"

"תעשה לי טובה" ענתה מירית בקול חלש, "ותצא מכאן בשקט. בוא נלך הביתה. לא מתאים לי כל המהומה הזו, אנשים מסתכלים"

"אם את רוצה שנלך, תעזרי לי לקבל את מה שמגיע לנו" המשיך עמוס תוך שהוא אפילו לא מתבונן לאשתו, אלא ממשיך להקליד על גביי המקלדת במכשירו הנייד.

"תישארי כאן נינה" אמרה מירית לעבר ביתם תוך כדיי שהיא מצביעה על נקודה מסוימת ברצפה, "אני מיד בודקת מה אפשר לעשות."

חלפו עוד חמש דקות ולתוך חלל החדר נכנס פקיד. הוא הרים את שפופרת הטלפון שעל השולחן ולחץ על מקש. מעברו השני של הקו ענה לו כנראה מנהל בכיר "כן, הוא מסרב לצאת" ענה הפקיד לטלפון. "מה מספר החשבון שלך ?" פנה פתאום לעמוס תוך כדיי שהוא מסית את האפרכסת מאוזנו.

"אתה מדבר איתי ?" שאל עמוס בלי להרים את עיניו ממסך הטלפון הנייד שבידיו.

"כן, איתך, אנחנו רוצים לעזור לך, מספיק כבר עוררת כאן מהומה"

"אם כך, אתה יודע מה אני רוצה…"

"מספר החשבון הוא 272466" החליטה לענות מירית במקום בעלה כשנכנסה לתוך חלל המשרד. "עמוס, ביקשו שתחתום כאן על מנת שיעבירו את הבקשה לסניף המרכזי. אתה תראה את הכסף רק מחר בבוקר. זה מה שהבטיחו לי."

"כן עמוס, אנחנו החלטנו לטפל בך לפנים משורת הדין למרות הבלגאן שגרמת לנו" פנה הפקיד לעברו של עמוס.

"אם כך, אני מוכן לצאת מהמשרד." הוא קם ממקומו ופנה לעבר דלת היציאה "אם לא הופכים שולחנות, לא מקבלים שום דבר במדינה המחורבנת שלנו" המשיך בדבריו תוך כדיי שהוא מושיט את ידו לאשתו ושלושתם יצאו מן הסניף כאשר הם מאחוריהם לא ניתן היה להבחין שהייתה מהומה כלשהי. כל הפקידים והלקוחות המשיכו בשלהם ולא שמו לב כלל למה שהתחולל בדקות האחרונות בסניף.

"זו המהפכה השקטה בחסות הנייד," הסביר עמוס למירית ונינה.

"עשית לנו מספיק בושות היום" ענתה לו מירית, בוא נלך לשתות קפה בארומה להירגע.

"אני הולך לארומה בשמחה, רק שימי לב שחוץ מהפקיד הזה שדיבר איתנו, אף אחד בכלל לא שם לב לבלגאן שעשיתי, בסך הכול התכוונתי לשבת על הכסא עד לסוף יום העבודה. נותרה עוד חצי שעה בערך וקיבלנו את מה שמגיע לנו על מי מנוחות. הייתי חמוש בסך הכול בטלפון נייד, לא היה עליי אף כלי נשק אחר והשומר בכניסה בכלל לא שם לב שיש משהו יוצא דופן".

"יושבים בארומה ושותים קפה…" רבע שעה מאוחר יותר, הקליד עמוס לתוך מכשיר הנייד לאחר שהתרפק בלגימה ארוכה מן ההפוך המונח על שולחנו. הוא הניח את הספל על השולחן וסיים את המשפט "חזרה לשגרה".

מאמרים באותו נושא:

‫טיפול בהבעה ויצירה – כתיבה יוצרת – תראפיה בכתיבה‬

‫ronen‬ — Wed, 05 Jan 2011 09:56:34 +0000

טיפול בהבעה ויצירה – כתיבה יוצרת – תראפיה בכתיבה

הגישה לכתיבה יוצרת יכולה להיות שונה בין אדם לאדם בגישה אליה. יש לכתיבה אפקט תראפי טיפולי באופן כזה שניתן באמצעותה להוציא מתוכנו חומרים חבויים שאילולא היינו מוציאים אותם, היו מצטברים ויוצאים סופו של דבר בצורת משבר או התפרקות כללית. ישנם שלושה סוגים לכתיבה בהיבט טיפולי מבחינת רצף העלילה ותכנונה

כתיבה מתוכננת

לצורך כתיבה מתוכננת, עלינו לשבת על עצמנו ולתכנן את מהלך העלילה. יושבים עם דף נייר ומעלים ראשי פרקים להתרחשות העלילה, צעד אחר צעד, מהלך אחר מהלך. רק כשסיימנו לפרט את כל חוט העלילה אנחנו יושבים לכתוב ודבקים בתוכנית שתכננו מראש בלי לסטות לצדדים.

כתיבה אינטואיטיבית

בשיטה זו אנו מפתחים את העלילה תוך כדיי הכתיבה, כאשר אנו לא מתכננים מראש אף צעד. במהלך הכתיבה אנו זורקים על דף הנייר כל רעיון העולה במוחנו בדרך אינטואיטיבית המתוכננת באופן כזה שיש קשר בין מהלך הסצנות תוך כדיי הכתיבה. רעיונות שלא קשורים לעלילה נפסלים ולא מועלים על דף הנייר. התוצאה המתקבלת היא של עלילה מתפתלת עם חוט מקשר בין הסצנות השונות, גם אם הוא פתלתל, עדיין ישנו קשר ביניהן.

כתיבה אימפולסיבית

בשיטה זו אנו שוב כותבים באופן כזה שאנו זורקים על דף הנייר כל רעיון שעולה במוחנו ללא שום קשר בין הרעיונות. שיטה זו דומה לכתיבה האינטואיטיבית, אך שונה בכך שכאן אין קשר בין הסצנות השונות ודף הנייר יכול לספוג הכול. התוצאה המתקבלת יכולה להיות מטורפת ומעניינת במיוחד. והסצנות המופיעות בתוצר המוגמר נראות כאילו הן תלושות האחת מן השנייה ללא חוט מקשר ביניהן. בשיטה זו אנו נותנים דרור ליצירתיות שבנו באופן כזה שאנו לא מגבילים אותה בשום אופן.

מאמרים באותו נושא:

‫מודעות עצמית – שלוש דרכים איך לשקם את הדימוי העצמי‬

‫ronen‬ — Wed, 29 Dec 2010 12:11:53 +0000

מודעות עצמית – שלוש דרכים איך לשקם את הדימוי העצמי אחריי משבר

אחד הדברים המרכזיים שלמדתי בחיי בשנים האחרונות הוא שכמעט כל דבר בו אבחר לעסוק ולהתעסק בחיי, תלוי בראש ובראשונה במידת הביטחון העצמי שלי באותו רגע. אם הדימוי האישי נמוך, יחד איתו גם הדימוי העצמי נפגע ובעצם כל דבר שנבחן ונשקול לעסוק בו ייראה לנו כבלתי ניתן להשגה. לפניכם שלוש דרכים מוכחות כיצד לשקם ולשפר את הדימוי העצמי ויחד איתו את המודעות העצמית:

להסתכל על חצי הכוס המלאה – דרך ראשונה

עם הזמן למדתי להעריך את מה שכבר השגתי בחיים ולהפסיק למדוד את מה שלא השגתי בחיי. לכל אחד ואחת מאיתנו ישנם הישגים שהוא יכול להתגאות בהם. הגיע הזמן שתעריכו את מה שיש לכם ליד ותזנחו את מה שלא הצלחתם להשיג. יש לכם קבלות, נצלו אותם על מנת להיבנות מהם.

תמיד יכול להיות יותר גרוע – דרך שנייה

הגיע הזמן שתבינו שתמיד יכול להיות יותר גרוע. זה אומר שכדאי לערוך השוואות ותמיד תוכלו לראות מסביבכם אנשים במצבים הרבה יותר גרועים משלכם. תתנחמו בכך שמצבכם לא הכי נורא ותמיד ישנו עמק נמוך יותר בחיים. תשמחו במצבכם וממנו תבנו את עצמכם שלב אחר שלב מהתחלה. תפסיקו לרחם על עצמכם ותשמחו בחלקכם ואל תתפתו לשקוע ולנחם את עצמכם על אובדן מה שהיה לכם.

צרת רבים נחמת חכמים – דרך שלישית

ישנו פתגם שאומר – צרת רבים נחמת טיפשים. אם כן, למדתי בחיי לשנות את הפתגם ולומר שצרת רבים היא נחמת החכמים, כי כאן בדיוק אפשר לבנות ולהיבנות בתנאי שתבינו שאתם לא לבד במערכה. תמיד אפשר להתייעץ עם אנשים אחרים הסובלים כמוכם ובעלי אפיונים דומים לצרה בה אתם נמצאים כרגע. חוכמת ההמונים בעידן הנוכחי שווה הרבה יותר מחכמת גאון אחד. נצלו את הקרובים אליכם על מנת להסתייע בהם ברגע של צרה ולהיבנות מהם.

לסיכום, זכרו תמיד – הסתכלו על חצי הכוס המלאה ותשאבו כוחות מההישגים שכבר יש בידיכם, אף אחד לא יכול לקחת אותם מכם. זכרו שתמיד יכול להיות יותר גרוע והתנחמו בכך ולסיום זכרו שאתם לא לבד במערכה, זה הזמן להיעזר באחרים הנמצאים במצב דומה לשלכם – שלושת הדרכים הללו בונים ביחד את המודעות העצמית ממנה תיבנו.

בהצלחה !!!

מאמרים באותו נושא:

‫ניהול משברים – שלוש דרכים פשוטות להתמודדות עם משברים וכישלונות‬

‫ronen‬ — Wed, 22 Dec 2010 09:44:22 +0000

ניהול משברים – שלוש דרכים פשוטות להתמודדות עם משברים וכישלונות

כאשר אדם נקלע למשבר באמצע חייו, משבר כלכלי, נפשי, פיזי, משפחתי או כל סוג אחר של משבר, השאלה שהוא צריך לשאול את עצמו היא איך להיחלץ מאותו משבר בדרך הכי קצרה ובטוחה. ישנן דרכים רבות איך להיחלץ ממשבר, וכעת אמנה שלוש דרכים עיקריות:

הצבת יעדים

אחת הבעיות הנפוצות כאשר נקלים למשבר היא חוסר היכולת לצוף מעל המים ולהסתכל קדימה. לכן במקרה כזה ניתן להציב לעצמך יעדים ומטרות ברי השגה. מטרות ברות השגה שיהוו בעצם צעדים קטנים באופן כזה שאם נחבר את כלל הצעדים נגלה שבעצם התקדמנו כיורת דרך גדולה בסופו של דבר.

להיות אופטימיים

אחת הבעיות כאשר נקלים למשבר היא היכולת להסתכל על חצי הכוס המלאה. לכן, חשוב להיזכר ואפילו לשבת ולעשות רשימה של הדברים הטובים המקיפים אותנו. חשוב לברך על כך שאנחנו בחיים וניתנה לנו הזכות להמשיך בחיינו אף על פי ולמרות שאולי איבדנו הרבה בדרך. אותם דברים חיוביים המקיפים אותנו יהיו עבורנו מעין מנוף ומקפצה שיזניקו אותנו להמשך חיינו.

לעשות דברים חיוביים

במקרה שנקלענו למשבר, אחת הדרכים לצאת ממנו היא לעשות דברים שעושים לנו טוב. להשתדל להימנע מדברים שלא עושים לנו טוב או שאולי להיעזר באחרים בביצוע אותם דברים שקשה לנו איתם. הדברים שעושים לנו טוב ייטיב עם מצב רוחנו וייתנו לנו תקווה גדולה להמשיך הלאה.

לסיכום:

צריך לזכור שמשברים הם חלק מהחיים ולכן חשוב להיערך לקראתם באופן רציונאלי. חשוב להכין מעגלי תמיכה בחוגים הקרובים אלינו – משפחה, חברים, ידידים וכו'. אם יגיע משבר ייתנו לנו אלה רשת ביטחון על מנת ש נוכל לצאת ממנו לדרך חדשה באמצעות הדרכים שציינתי או דרכים אחרות. הכי חשוב – להיות אופטימיים ולזכור שברוב הפעמים המשבר הוא לא לצמיתות והוא חולף אם רק נשכיל להתייחס אליו ככזה. החיים יפים וחשוב ליהנות מהם כל עוד אפשר.

מאמרים באותו נושא:

‫כושר גופני ובריאות – אמצעי להחזרת תחושה חיובית‬

‫ronen‬ — Sun, 19 Dec 2010 11:45:00 +0000

כושר גופני ובריאות – אמצעי להחזרת תחושה חיובית

כושר גופני הוא אחד האמצעים הברורים והידועים להחזרת תחושת החיות לגוף, התחושה הכול כך חיונית ונחוצה לנו היא באמצעות ביצוע פעילות גופנית באופן קבוע. ידוע שפעילות גופנית מעלה את שחרור האנדורפינים בגוף וגורמת בסופו של דבר לתחושה טובה בכל מערכות הגוף. שמירה על כושר גופני משפרת את ההרגשה ומספקת לנו תחושת הישג.

כפי שאני רואה את עניין הכושר הגופני, חובה על כל אדם, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באדם שמתמודד עם לחציי היום יום, ושחיקת השגרה, לבצע פעילות גופנית באופן קבוע. חשוב להקפיד על כל העניין על מנת לשמור על אורח חיים אקטיבי ובריא. חובה על כל אחד להכניס את נושא הפעילות הגופנית לתוך סדר היום ולהפוך אותו לחלק מיגרת חיינו. בסופו של דבר, אחריי שנתרגל לעניין, תהפוך הפעילות הגופנית לשגרה והרגל עד כדיי כך שאם נפספס אימון, נרגיש בחסרונו כאילו היינו מכורים לפעילות הגופנית.

המלצה שלי – כדיי להתחיל, לא צריך לבצע מהפכות בהלכות החיים. הצעד הראשון יכול להיות הגעה הביתה ממקום העבודה. מיד כשמגיעים, להחליף לנעליי התעמלות ולבישת בגדים מתאימים ולצאת להקיף את השכונה בהליכה. עם הזמן מגדילים את המרחק ואת המהירות. לא צריך בפעמים הראשונות לצאת להליכה למרחקים ארוכים, בתור התחלה מספיקה גם רבע שעה. כך עם הזמן, מגדילים את המרחק ואת המהירות, עד שמגיעים למצב שהולכים שעה לפחות, שלוש פעמים בשבוע. גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד הראשון אמר מאו צה טונג.

עשה לך מנהג קבוע ובצע פעילות גופנית באורח קבוע.

בהצלחה !!!